עמאשי נ' משטרת ישראל - מטא"ר מדור הגנת הסביבה

החלטה

לפני בקשה להורות על השבת ערבויות וביטול תנאים שנקבעו בהחלטתי מיום 3.2.2010.

א.ההליך והצדדים לו

ביום 13.1.2010 תפסה המשיבה משאית וולבו מ.ר. 60-732-51, לגביה טען המבקש שהוא ואביו זכאים להירשם כבעליה (להלן המשאית). המשיבה ייחסה למבקש מעשי עבירה שבוצעו באמצעות המשאית באוקטובר 2009 ואשר כללו גניבת חול, פגיעה בעתיקות, כריה בלתי-חוקית, גניבה והעלמת ראיות (להלן העבירות). המשאית נתפסה על-פי סע' 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] (להלן הפקודה).

המבקש עתר להשבת המשאית לידיו על-יסוד סע' 34 לפקודה. המשיבה התנגדה לשחרור המשאית וביקשה להחזיק בה על תום ההליכים המשפטיים נגד המבקש.

בהחלטה מיום 3.2.2010 הוריתי על השבת המשאית לידי המבקש תוך קביעת תנאים לכך ובהם הפקדת עירבון כספי, חתימה על התחייבות כספית ותנאים נוספים שנועדו להבטיח את זכויות שני הצדדים עד לתום ההליך המשפטי בעבירות (להלן הערבויות והתנאים). התנאים שנקבעו בהחלטה מולאו והחזקה במשאית הושבה למבקש.

במועד בו ניתנה ההחלטה, ואף כעת, טרם הוגש נגד המבקש או מי מהחשודים האחרים בפרשה כתב-אישום בגין העבירות. על כן עותר המבקש לביטול הערבויות והתנאים בהסתמך על הטיעונים המצטברים שלהלן: לא הוגש כתב-אישום נגד המבקש ואף לא נערך לו שימוע בקשר עם העבירות; המשיבה לא ביקשה להאריך תקופת תוקפם של הערבויות והתנאים; הערבויות והתנאים מכבידים על המבקש ומסבים לו נזק כספי.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מצביעה על כוונה להגיש כתב-אישום בגין העבירות בתוך פרק זמן קצר ביותר וטוענת שעל-אף חלוף הזמן עומדים הערבויות והתנאים במלוא תוקפם. לחלופין התבקש בית-המשפט להאריך תוקפם, ככל שיימצא שיש צורך בכך, עד תום ההליך העיקרי.

ב.דיון והכרעה

הדין החל על תפיסת חפצים מצוי בהוראותיה הרלבנטיות של הפקודה. בתוך כך נקבעה בסע' 35 לפקודה מסגרת זמנים להחזרת תפוס: "אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע" [ההדגשה הוספה].

בענייננו הוגשה בקשה להחזרת המשאית התפוסה על-ידי המבקש. ההחלטה שניתנה בבקשה ביום 3.2.2010 ואשר הורתה כיצד יש לנהוג במשאית ומה התנאים לכך מהווה צו לפי סע' 34 לפקודה. אשר על כן אין עוד רלבנטיות למסגרת הזמנים שנקבעה בסע' 35 והיא אינה חלה על הערבויות והתנאים שנקבעו בהחלטה. כבר נפסק שאין לערב בין סעיפים 34 ו-35 לפקודה אף אם מתקיימים ביניהם יחסי גומלין, והדברים יפים גם בענייננו [בג"ץ 2393/91 פרידנברג נ' שופטת השלום בתל-אביב, פ"ד מה(4) 490, 494 (1991)].

סע' 34 לפקודה מסמיך את בית-המשפט ליתן הוראות באשר לדרך בה ינהגו בתפוס ולזהות המחזיק בו, ו"[...] הכל בתנאים שייקבעו בצו". לבית-המשפט הוקנה אפוא שיקול-דעת רחב בקביעת תנאים שיחולו, ככל שיחולו, כחלק מהחלטה הניתנת בבקשה להחזרת תפוס. שיקול-הדעת לא הוכפף למגבלה פורמלית, נוקשה וקבועה מראש באשר למשך הזמן בו יעמדו התנאים שייקבעו בתוקפם. אין פירושו של דבר שמגבלה כזו אינה קיימת אך היא גמישה, כפופה לדרישות כלליות של סבירות ומידתיות ומתחשבת במכלול הנסיבות של המקרה העומד לדיון.

הוראות הפרק הרביעי לפקודה שכותרתו "תפיסת חפצים" מעמידות הסדר חקיקתי שלם וממצה בכל הקשור לסמכות המשטרה לתפוס חפצים ולהחזיק בהם. ההסדר המצוי שם נותן ביטוי לטעמים שבצורכי חקירה וניהול משפט שעל-יסודם נתפס החפץ מחד גיסא ולזכויותיו של אדם התובע זכות בחפץ מאידך גיסא. בתוך כך ניתנה זכות גישה לערכאות לגורמים השונים המעוניינים בחפץ ובהחזקתו והוסדרה זכות ערעור. אין יסוד לטענת המבקש כי יש לייבא אל תוך ההסדר האמור הוראות מחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן חוק המעצרים). מדובר בעירוב מין בשאינו מינו, ואין מקום להחיל הוראות שעניינן בחירותו של אדם ובתנאים שנקבעו לשחרורו בערובה על הסוגיה של החזקת חפץ תפוס והתנאים החלים על שחרורו. הזכויות המתמודדות על הבכורה בשני המקרים הן שונות בטיבן ובעוצמתן, וכך גם ההסדר החקיקתי שיוחד להן. על כן אין בסע' 58(א) לחוק המעצרים כדי ללמד דבר וחצי דבר באשר לתקופת תוקפם של הערבויות והתנאים החלים על המשאית. לו היה בפקודה חסר שיש להשלימו בדרך פרשנית – ולאור האמור לעיל אין זה כך – ספק רב אם המקור להשלמת החסר ראוי שיימצא דווקא בחוק המעצרים.

בהחלטה מיום 3.2.2010 לא נקבעה מגבלת זמן לתוקפם של הערבויות והתנאים. המבקש לא השיג על כך בדרך הנתונה לו על-פי דין. יחד עם זאת יש ליתן משקל לכך שבדיון שקדם להחלטה מסר נציג המבקשת שכתב-אישום יוגש ככל הנראה בתקופה הקרובה, בתוך כשבועיים-שלושה, בהתחשב בהשלמות חקירה נדרשות שיש לערוך [עמ' 2 לפרוטוקול מיום 28.1.2010]. בדיון לפני בבקשה דנן אישר נציג המבקשת שכתב-אישום לא הוגש עד כה בשל קשיים בהשלמות שלא הוערכו נכונה, בשל כך שעניין השימוע התארך ומן הטעם שניתנה קדימות לתיקים אחרים על-פני התיק דנן שבו גם החשוד וגם התפוס שוחררו [עמ' 7 לפרוטוקול מיום 20.2.2011]. עוד עלה שהמבקש ומעורבים אחרים בפרשה זומנו לשימוע שנועד להתקיים בתחילת 2011 וכי עמדת המבקש ומשפחתו שלא להגיע לשימוע הודעה למשיבה, תחילה בעל-פה ועתה גם בכתב. אשר על כן הודיע נציג המשיבה כי עם מתן הודעה בכתב על דחיית השימוע יוגש כתב-אישום תוך שבוע או שבועיים לכל היותר [שם, בעמ' 5]. במצב דברים זה, ואף שראוי היה שכתב-אישום יוגש במועד המוקדם ביותר האפשרי, אין לומר שהעיכוב בהגשתו נבע מטעם שאינו ענייני.

ג.סיכומם של דברים

על-יסוד מכלול השיקולים דלעיל, בהתחשב בעצם קיומה ובתוכנה של ההחלטה מיום 3.2.2010 העומדת על מכונה אף לעת הזו, ונוכח המסגרת הנורמטיבית החלה על העניין, יש לדחות את הבקשה.

המשיבה תפעל על-פי הודעת נציגה בדיון לפני ותגיש כתב-אישום נגד המבקש ומעורבים אחרים בפרשה, ככל שהיא מבקשת לעשות כן, ללא דיחוי נוסף. יוגש כתב-אישום, יעמדו הערבויות והתנאים בעינם עד תום ההליך המשפטי. לא יוגש כתב-אישום עד יום 3.5.2011, יהיה המבקש רשאי לשוב ולעתור לביטול הערבויות והתנאים.

המזכירות תמציא ההחלטה בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ג אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: